לפני כניסתו לתוקף בחודש ספטמבר 2019 של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "החוק") הליכי פשיטת רגל התנהלו לפי הוראות פקודת פשיטת הרגל, התשנ"ו- 1996 (להלן: "הפקודה").
פקודת פשיטת הרגל הייתה מבוססת בעיקרה על פקודה אנגלית שנחקקה בשנת 1914 (Bankruptcy Act, 1914 [4 & 5 Geo, Ch 59])שעודכנה בשנת 1936 בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל ובפעם האחרונה בשנת 1980.
הדין בישראל המשיך להתבסס על הפקודה האמורה וזאת למרות שהפקודה עצמה בוטלה באנגליה והוחלפה בחוק חדש שכונה Insolvency Act בשנת 1986 ובו הדין האנגלי שונה באופן מהותי.
בעבר הלא רחוק לא יכול היה כל אדם שנקלע לחובות לפתוח בהליכי פשיטת רגל אשר העניקו לו מטרית הגנה מפני נושיו והליכים אלה היו פתוחים, כעיקרון, רק בפני חייבים שהיו בעלי נכסים ויכלו להצביע על התועלת שתצמח לנושיהם מקיום ההליך. היינו, חייב שהיה משולל נכסים לחלוטין יכול והיה עומד בפני שוקת שבורה בבואו לקבל את הגנת בית המשפט ונאלץ היה לנהל את ענייניו בלשכות ההוצאה לפועל מול כל נושה בנפרד (אלא אם בחר בהליכים שונים- כגון חייב מוגבל אמצעים או איחוד תיקים).
בשנת 1996 תוקנה פקודת פשיטת הרגל באופן מהפכני מבחינת חייבים חסרי אמצעים כך שניתן לכל אדם לנסות ולהסדיר את ענייניו הכספיים באופן מסודר ומקיף ולפתור את נושא חובותיו במרוכז על ידי בקשה להכרה כחדל פירעון, או כשם הנהוג אז, פושט רגל.
לניהול הליכי פשיטת רגל לפי הפקודה המתוקנת אז היו יתרונות רבים, אולם היו אף לא מעט חסרונות לא מעטים. הליכי פשיטת הרגל נמשכו שנים רבות ולמעשה לא היה פרק זמן ברור וקבוע בו אדם יכול היה לקבל הפטר מחובותיו וכך מצאו עצמם חייבים רבים מצויים שנים רבות בהליכי פשיטת רגל כאשר אין הם יודעים מתי ואם בכלל יזכו לקבל את ההפטר המיוחל. המצב לא היה טוב יותר לגבי חייבים שלא הוכרזו כפושטי רגל ועניינם התנהל בלשכות ההוצאה לפועל. חייבים מוגבלים באמצעים נותרו שנים רבות בהליכים אלה כאשר התשלומים החודשיים ששילמו לא הספיקו אף לכסות את הריביות הגבוהות הנהוגות בהליכים מעין אלה וכך מצאו עצמם בסחרור אינסופי מבלי שנראה שישנה כל תכלית או תועלת לא לנושים וכמובן שלא לחייבים עצמם.
עם השנים החל שינוי בתפיסה לגבי הליכי פשיטת הרגל וחדלות הפירעון ועלתה ההכרה כי יש להעניק חשיבות לא רק לעצם פתיחת ההליכים וההגנה על חייבים אלא גם על מתן ההפטר שיסיים את ההליכים האמורים וישיבם למסלול היצרני במשק.
כיום, ובמיוחד לאחר חקיקתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, נראה כי עלתה קרנה של התפיסה הגורסת כי יש לאפשר לאדם שנקלע לחובות לחזור למעגל היצרני בחברה ולאפשר לו ולחזור לתפקוד כלכלי וחברתי מלא ולפתוח דף חדש בחיים וכל זאת באמצעות הליכים משפטיים שיהיו ככל הניתן קצרים, יעילים ומוכוונים לשם מטרה זאת, מבלי, כמובן, להזניח את זכויותיהם הקנייניות של הנושים בהליך.
לשם כך, הכין כונס הנכסים הרשמי (ובשמו החדש- הממונה על הליכי חדלות הפירעון) תכנית עבודה מסודרת ולפיה הוסדר הליך חדלות הפירעון ואף נקבעה לו מסגרת זמנים שבסופה יזכה, באם יעמוד בתנאים הקבועים וישתף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים, בקבלת הפטר מחובותיו.
עם השינוי שערך הכונס הרשמי בהליכי חדלות הפירעון נרשמה עליה לא מבוטלת בפונים להליכי חדלות פירעון אשר העדיפו אותם על ההליכים השונים הקיימים בלשכות ההוצאה לפועל, ובעיקר להליך הכרזה על חייב כמוגבל אמצעים והליך איחוד תיקים של חייב.
הסיבות העיקריות להעדפה של חייבים רבים את הליכי חדלות הפירעון הן בעיקר בשל תחימת ההליך בזמן, הסיכוי לקבל הפטר בסוף ההליכים (למרות שהפטר יכול היה להינתן גם בהליך חייב מוגבל אמצעים) וגם בשל כך כי הליכי חדלות פירעון הם הליכים המקיפים את כלל החובות, כמעט, הקיימים כנגד החייבים בעוד שבהליכים מקבילים בלשכות ההוצאה לפועל היו חובות רבים שלא ניתנה מפניהם הגנה (בעיקר חובות לפי פקודת המיסים גבייה, אבל לא רק) וגם בשל כך כי הליכי חדלות הפירעון מהווים סביבה משפטית נוחה, עד כמה שהליכים כאלה יכולים להיות נוחים, לחייב שלא צריך להתמודד על כל נושיו באופן פרטני, דבר שהופך את נושיו לכמעט אדישים לגבי ניהול הליכים אלה ומעטים הנושים המגלים אקטיביות בניהול ההליכים, בשונה מניהול הליכי הוצאה לפועל שם הנושים הרבה יותר פעילים.
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי אשר נחקק בשנת 2018 ונכנס לתוקף כאמור בספטמבר 2019 שינה את המצב המשפטי בישראל בכל האמור להליכי חדלות פירעון משלב בו הליכים אלה כונו "הליכי פשיטת רגל" (Bankruptcy) להליכי חדלות פירעון (Insolvency). מעבר לשינויים בערכאות בפניהן יידונו הליכים אלה (הליכים הדנים בחובות עד 150,000 ₪ יידונו בפני רשמי ההוצאה לפועל וחובות מעבר לכך יידונו בפני בתי משפט השלום, בניהול ישיר של הממונה והנאמן שימונו בכל הליך, בניגוד לעבר בו נדונו ההליכים בפני בתי המשפט המחוזיים ונוהלו באמצעות הכונס הרשמי) מדובר בשינויים תפיסתיים של המערכת אשר מתייחסת לאדם הנקלע למצב כלכלי שכזה כחדל פירעון, אדם שנקלע ל"תאונה כלכלית" שהביאה אותו למצב ביש שכזה, בשונה מההתייחסות הקודמת ולפיה אדם שכזה כונה "פושט רגל", מושג בעל משמעויות וקונוטציות שליליות רבות.
