התשלום החודשי בהליך חדלות פירעון

איך נקבע התשלום החודשי בחדלות פירעון

השאלה שרבים מהחייבים שואלים היא איך נקבע גובה התשלום החודשי וכמה הם יצטרכו לשלם כתשלום חודשי.

בעבר, כחלק מהליכי פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") , הועלתה ביקורת על כך כי התקיים חוסר אחידות בסכומים אותם נדרשו החייבים לשלם בהליך ולעיתים נראה, לפחות כלפי חוץ, כי הקביעות בגין גובה התשלומים נעשו באופן מעט שרירותי.

כיום, כחלק מהביקורת שהועלתה חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מנסה לקבוע שיטה סדורה לקביעת גובה התשלום החודשי.

הוראות החוק בעניין קביעת גובה התשלום

סעיף 156 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "החוק") קובע כי:

156. (א)  עם מתן צו לפתיחת הליכים יקבע הממונה דמי מחיה כהגדרתם בסעיף 160 שיוקצו ליחיד מעת לעת בתקופת הביניים, מהכנסתו מעבודה או מכל מקור אחר.

סעיף 160 לחוק קובע את ההגדה של דמי המחיה-

          "דמי המחיה", של היחיד – הסכום הדרוש ליחיד ולמי שפרנסתם עליו להוצאות המחיה הבסיסיות לשם מחיה בכבוד, ובהתחשב בהכנסתו של בן זוגו ושל ילדיו שפרנסתם עליו;

נהלי הממונה לקביעת התשלום החודשי

לפיכך, ולפי הסמכות שניתנה על פי החוק הממונה על הליכי חדלות הפירעון קבע מספר רב של נהלים המפורסמים באתר האינטרנט שלו, ובו ישנו פירוט מדויק על אופן החישוב בו הוא נוקט לשם הגעה לגובה התשלום החודשי בהליך.

הנוהל העיקרי שקבע הממונה בנושא זה נקרא נוהל "אמות מידה לקביעת תשלום חודשי לחייב".

הנוהל קובע כי גובה התשלומים החודשיים ייקבע לפי כושר השתכרות היחיד מגיש הבקשה בניכוי דמי המחיה הנדרשים לו ובני משפחתו שמגיש הבקשה מחויב בפרנסתם ומחשב זאת באמצעות נוסחה מתמטית באמצעותה מנסה המחוקק להגיע לאחידות בצווי התשלומים שיושתו על היחידים בהליכי חדלות פירעון במחוזות השונים.

אופן קביעת התשלום החודשי בפועל

הנוסחה קובעת כך- X פחות Y פחות Z חלקי 2 כפול D.

X זוהי ההכנסה נטו של התא המשפחתי. ההכנסה נטו כוללת גם את משכורתו של היחיד וגם של בן/בת זוגו של היחיד.

Y אלה דמי המחיה הראויים שנקבעו על ידי הממונה באמות המידה לקביעת התשלום החודשי לאותו תא משפחתי. הנוהל קובע טבלה מסודרת בה מפורטים הסכומים אותם יש להפחית מההכנסה נטו של התא המשפחתי ושאמורים לשקף דמי מחיה בכבוד של היחיד ומשפחתו.

Z אלה עם הוצאות מיוחדות לאותו יחיד או לאותו תא משפחתי- הוצאות רפואיות חריגות, גנים וצהרונים לילדים בני פחות מ- 3, והוצאות חריגות אחרות.

לאחר שקלול הנתונים מחלקים את התוצאה ב- 2, לשם השארת חלק מההכנסה הפנויה בידי היחיד. הסיבה שמחלקים ב- 2 היא לשם הותרת מחצית מההכנסה הפנויה בידי היחיד לשם עידודו להגדיל את הכנסתו ובכך להגדיל גם את התשלומים שישולמו לקופת הנשייה.

ולבסוף כופלים הכול ב- D שזהו חלקו היחסי של אותו יחיד בהכנסה נטו של המשפחה. לדוגמא- אם נניח כי היחיד מרוויח 8000 ₪ ואשתו מרוויחה 4000 ₪, זאת אומרת שההכנסה נטו של המשפחה היא 12 אלף ואז זה אומר שהכנסת היחיד מהווה 67% מסך כל ההכנסה ואז ה- D יהיה 67%.

התוצאה המתקבלת תהיה התשלום החודשי שישלם אותו יחיד.

ביקורת על אופן קביעת התשלום החודשי בחדלות פירעון

גם על הנוסחה האמורה נמתחת ביקורת רבה, בעיקר בגלל שגובה דמי המחיה שנקבעו נמוכים מדי ולא משקפים את ההוצאות הראויות למשפחה.

מעיון בנוהל הממונה עולה כי דמי המחיה לזוג + שני ילדים נקבעו על סך של 7500 ₪ כאשר זה כמעט ברור מאליו כי ההוצאות האמתיות גבוהות יותר.

אם ניקח לדוגמא את אותו משק בית הכולל שני מבוגרים ושני ילדים, ניתן להניח כי דמי השכירות עומדים באופן ממוצע על כ- 4000 ₪ (וזה תלוי כמובן במיקום הגיאורגרפי בארץ), הוצאות המזון יעמדו על כ- 3000 ₪ בחודש וכך לכאורה נשארים רק 500 ש"ח לשלם את שאר הוצאות הבית- חשמל, מים, מיסים, ועד בית, בתי ספר, גנים, הוצאות רפואיות ועוד ועוד.

לסיכום, נראה כי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי בא במובנים רבים לטובת חייבים ושיפר את מצבם בהליכי חדלות פירעון.

עם זאת, דווקא בכל האמור לגובה התשלום החודשי נראה כי בלא מעט מקרים מצבם של החייבים הורע.

במקרה של יחיד, בדרך כלל הממונה יקבע גובה התשלומים הגבוה באופן משמעותי ממה שהיה נהוג בפקודת פשיטת הרגל.

הסיבה לכך היא בעיקר בשל כך כי גובה דמי המחיה שנקבעו ליחיד כדמי מחיה בכבוד הם נמוכים מאוד ועומדים על סך של 3,311 ₪.

סכום זה מפורט בנוהל אמות המידה לקביעת תשלום חודשי של הממונה. ולכן גם אם משכורתו של היחיד אינה גבוהה באופן מיוחד התשלום החודשי שייקבע לו הוא גבוה באופן יחסי.